פסק-דין בתיק ת"א 18503-98

כללי

1.         עסקת מכר בין חברה  העוסקת בתחום תעשיית המזון לבין מהנדס ממנו הוזמנה מכונה פרי אמצאתו, התפתחה לסכסוך שנמשך כשני עשורים וחורג מהמישור העסקי גרידא. תחילתה של הפרשה בשלהי שנת 1991 כאשר נתקבלה הצעת התובע לייצור מכונה שאמורה היתה להשתלב בקו ייצור קיים.

2.         במועד הרלוונטי לתובענה עסק התובע (להלן: וקסלר), מהנדס מכונות בהשכלתו, בתחום הרובוטיקה, מערכות חשמל, אלקטרו-מכניקה ומכשור, וגם כממציא.

אותה עת ניהלה הנתבעת 1 מפעל לשימורי ירקות ופירות באזור אלון תבור (להלן: זנלכל או המפעל), ובין היתר החזיקה קו לייצור שימורי פלחי אשכוליות, אשר היווה אז ספינת הדגל של המפעל. מר יעקב שינפלד (להלן: שינפלד) שימש אותה עת כמנהלה הכללי.

3.         בין וקסלר לזנלכל נכרת חוזה מכר לפיו הוזמנה מהאחרון מכונה להזנת פלחי אשכוליות ושקילתם שאמורה היתה להשתלב בקו הייצור הקיים. אין חולק, כי המיזם נכשל כישלון חרוץ והקשר העסקי בין השניים הסתיים באקורד צורם.

לטענת וקסלר, עמד בכל התחייבויותיו וסיפק מכונה שפעלה כדבעי. היתה זו זנלכל שהפרה את החוזה עמו כאשר שינפלד, מטעמי נקמנות גרידא, סירב לדרישתו להתאים את קו הייצור למכונה שאמציא, התנגד באמתלות שונות לשלם את יתרת התמורה לה זכאי ואף לפי הוראתו חולטה ערבות בנקאית שנתן כנגד קבלת כספים. זנלכל ושינפלד מצדם טוענים כי וקסלר לא היה מסוגל ליצור מכונה כפי שהתחייב, כך שחרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו סיפק מכונה שלא עמדה במפרט המוסכם.

4.         בכתב התביעה שהגיש וקסלר נטען כי מכלל התמורה המוסכמת נותרה זנלכל חייבת לו 64,000 דולר. ערכו של סכום זה במטבע ישראלי, נכון ליום הגשת התובענה, הסתכם בסך של 427,143 ש"ח. לצורכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך 150,000 ש"ח.  

5.         שינפלד טען כי דין התובענה האישית נגדו להדחות על הסף מחמת העדר יריבות. לגוף העניין כפרו הנתבעים בטענות וקסלר וטענו כי האחרון הפר את החוזה עם זנלכל, כך שלא זו בלבד שאינו זכאי לתמורה נוספת אלא שעליו להשיב מה ששולם לו וגם לפצות את זנלכל בגין הנזקים שגרם לה. נזקי זנלכל הוערכו בסכום העולה על 2,000,000 ש"ח ברם מטעמי אגרה הוגשה תביעה שכנגד על סך 1,000,000 ש"ח בלבד.

6.         בעלי הדין העלו טענות מטענות שונות בלתי רלוונטיות למחלוקת דנן. על ידי כך סרבלו את ההליך  ותרמו להארכתו שלא לצורך. ייאמר כבר עתה, זולת הנזק שלעולם שנוי במחלוקת, יש צורך להכריע בשאלה מיהו המפר. הא ותו לא.

בקצירת האומר ייאמר, כי טענת וקסלר לפיה עובדי זנלכל - בעיקר שינפלד - כעסו על כי תכנן מכונות דומות למפעלים מתחרים (פרי ניר ופרי הגליל) ושם פועלות בהצלחה מרובה, גם אם נכונה היא אינה בעלת נפקות להכרעה במחלוקת דנן שהרי מניעיה של זנלכל אינם משפיעים על התשובה שיש לתת על השאלה מה סוכם עם וקסלר והאם קיים הלה את התחייבויותיו החוזיות.

7.         למעלה מן הצורך יצוין, כי קו הייצור לשימורי אשכוליות היה ייחודי לזנלכל וכמותו לא היה למפעלים מתחרים. במהלך ההתקשרות בין וקסלר ולזנלכל הסתבר, כי הראשון תכנן לשתי יצרניות שימורי אשכוליות (פרי ניר ופרי הגליל) קו ייצור שלם הדומה לזה של זנלכל, כולל מכונת הזנה ומילוי.

שינפלד סבר כי שתי יצרניות אלה העתיקו את קו הייצור של זנלכל, מעשה המהווה עוולת  גניבת עין. לכן, נקטה זנלכל בהליכים משפטיים נגד פרי ניר ופרי הגליל ברם נחלה תבוסה. לטענת וקסלר, יצר הנקמה עקב סירובו ליתן תצהיר לתמיכה בטענות זנלכל הניע את שינפלד לפעול להכשלת המכונה.

וקסלר גם הוסיף כי לאחר שסולק ממפעל זנלכל נעשו שינויים קלים במכונה שיצר על מנת להשמישה, תוך העתקת רעיונותיו מקו הייצור שבנה למפעלים פרי הגליל ופרי ניר.

לא זו בלבד שטענות אלה הנן בעלמא ללא תימוכין בראיות אלא שחורגות מהמחלוקת דנן.

אחריות שינפלד

8.         יצוין כבר עתה, כי דין התובענה נגד שינפלד להדחות. ספק אם כתב התביעה מגלה עילה נגדו, שהרי מכתב התביעה עולה - ולא הוכח אחרת -  כי המעשים והמחדלים המיוחסים לשינפלד נעשו כאורגן של החברה (זנלכל).

            ראה בסוגיית אחריות אישית נפרדת של אורגנים בחברה ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 661 [1994], אירית חביב-סגל " דיני חברות" 346 -350, [2007]; ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בע"מ, פ"ד נח(2), 36 [2003[.

9.         דין התובענה נגד שינפלד אפוא להדחות.

העובדות